יום שני, 3 ביולי 2017

בעקבות סגירת מפעל סוכר בקרית גת: בין מפעל לזיקוק סוכר לתכנית הכלכלית החדשה של 1952

אתמול למדתי על סגירת מפעל לזיקוק סוכר בקרית גת. סגירה של כל מפעל מדאיגה אותי ובמיוחד סגירה של מפעל באזורים המרוחקים שעלינו להפריח. והרי אני מרגיש קשור בכל נפשי לתעשיית הסוכר בארץ.
בראשית שנת 1952 פרסמה הממשלה בראשותי את התכנית הכלכלית החדשה. ישראל סבלה אז ממשק כלכלי לא יעיל ומפערים גדולים במאזן של יבוא ויצוא הסחורות. המשבר לא נבע מניהול קלוקל, אלא להזכירכם המלחמה שתמה זמן לא רב קודם לכן, המצב הבטחוני שגרר הוצאות כבדות וקליטת מאות אלפי עולים בזמן קצר.
בתכנית החדשה רצינו לעודד בעלי הון לרומם התעשייה הישראלית ולהבריא משקנו כדי להביא לעצמאות כלכלית הדרושה כל כך למדינה צעירה. הנה מתוך דברי בכנסת ב-13.2.1952:












ודאי זכרתם שרציתי לכתוב על סוכר ברשומה זו. באותו נאום בכנסת הבטחתי שבתוך שנתיים יוקם בית חרושת לזיקוק סוכר ויהיה צורך בגידול נרחב של סלק סוכר. ראו כתבה מ"על המשמר" ב-1954 שמתארת את התהליך להקמת תעשיית הסוכר בארץ והקשיים בו:






















אמנם, קמה תעשיית סוכר ישראלית. אולם, כמו תעשיות רבות אחרות גם היא לא צלחה את תהפוכות הזמן. אך המשק התייצב וזכינו לעצמאות אשר ייחלנו לה בתחום הכלכלי, גם אם הדבר היה כרוך גם בהגברת הערבויות האמריקאיות ובקבלת כספי השילומים מגרמניה.
קוראים וקוראות, אתם השואפים לעצמאות כלכלית אישית - תעזו, תתמידו, תצליחו!

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה